דילוג לתוכן

מגזין החיים הטובים / גיליון מס' 2

חזרה

דברים שרואים מכאן

שתי דיירות בבית בכפר וילדיהן מספרים על קבלת ההחלטה לעבור לדירה בדיור מוגן, החששות, הקשיים, ההפתעות, היתרונות והחיים הטובים בבית

צילומים: אמיר יהל

שפותחים את דלת דירתה של סימה סלומון הלב מתרחב והעיניים נמשכות אל הנוף הפתוח הנשקף מהחלונות ומהמרפסת עד קצה האופק, נוף שלו עם שדות חרושים, עצים ירוקים, מרחבים ובאופק הרים. "אני נהנית מאוד להתחיל את היום כאן מול הנוף", אומרת סימה בחיוך ומציעה "סיור לימודי" בדירה המטופחת להפליא, הכוללת מטבחון מצויד היטב.

"אני ילידת ירושלים" היא מספרת. "נישאתי צעירה ובגיל 43 כבר הייתי סבתא. עבדתי שנים ארוכות בביטוח לאומי בתפקידי הדרכה וניהול שונים, וכשהייתי בת 59 הציעו לי לפרוש. הילדים כבר עזבו את ירושלים, בעלי היה בפנסיה והצעתי לו שגם אנחנו נעבור לכפר סבא, כדי לגור בקרבתם.

"ילדי נרתמו בהתלהבות למשימה ועד מהרה נמצאה לנו דירה מתאימה שאהבנו מאוד. בעלי מצא מיד מקום להתנדב, כהרגלו וחיינו התנהלו בנעימים, על מי מנוחות. לימים בעלי חלה והלך לעולמו וכחצי שנה אחר כך, כאשר התעוררו בעיות נוספות הבנתי שאיני רוצה להיות למעמסה על ילדי והחלטתי למצוא לעצמי בבית בכפר דירה שתתאים לשלב זה בחיי.

 

קבלת הפנים פה היתה נפלאה

"גם הפעם ילדיי גיבו את החלטתי, הם ידעו שאמנם לא קל לי להחליט, אבל כאשר אני מקבלת החלטה אני עומדת מאחוריה ומוצאת כוחות לעשות זאת. מרגע שבעלי חלה ומאוחר יותר כשהבנתי שאני לבד, גיליתי בעצמי כוחות לעשות דברים רבים שבעבר מיעטתי לעשות - למשל לנהוג. הבניין שאני גרה בו כעת היה אז בסיום שלבי הבנייה - ומכיוון שהייתי הראשונה בקומה )אפילו גרתי יומיים לבד( יכולתי לבחור את הדירה שאני רוצה.

"קבלת הפנים פה היתה נפלאה. קודם כל בזכות ברכה אישח, מנהלת הבית המדהימה שלנו, שתמיד מוכנה לשמוע, לבדוק מה אפשר לשפר וללכת לקראת הדיירים. כשהגעתי לכאן לא הייתי במיטבי ומדי בוקר התדפקה על דלתי מנהלת יחסי האנוש של הבית שנכנסה עם חיבוק ושאלה בחביבות 'סימה'לה מה שלומך? את צריכה משהו?' לאכפתיות ולקשב מסוג זה יש משמעות עצומה ברגעים קשים, ואני זוכרת זאת מאוד לטובה.

"עם הזמן החלו לאכלס את הקומה והגיעו לכאן אנשים נחמדים מאוד וביניהם גם לא מעט זוגות. שבועיים אחרי הגיעה לגור כאן דיירת בשם חנה דרורי ושתינו התיידדנו בצורה לא רגילה. ארבע וחצי שנים עברו מאז ואנחנו יוצאות יחד לקניות, לבתי קפה, לאירועים אצל הילדים, לארוחות ערב, חולקות הנאות, בילויי וקשיים. בתקופות שהיה לי מאוד קשה היא היתה פה אתי. בזכות הקשר המיוחד הזה אף אחת מאיתנו לא חווה בדידות.

"אין תחליף לשקט הנפשי, לנוחות, לעניין, לביטחון האישי ולחברה שמציע דיור מוגן, לעומת מצבי המתח והלחץ לבד בבית, זוהי מסגרת נהדרת גם לאנשים בריאים ועצמאיים", מוסיפה סימה.

 

היתרונות ברורים ורבים

ציפי דוידסון בתה של סימה משלימה את התמונה: "אמא היא בן אדם סתגלתן, חברותי וורבלי, זה סייע לה להסתגל למקום החדש מהר מאוד והקל על המעבר, אבל קבלת ההחלטה לא היתה פשוטה. אמנם הדירה מקסימה, אבל קטנה. המשמעות היתה לוותר על הרבה מאוד חפצים ודברים כדי לא להפוך אותה למחסן. השאלה ממה להפטר ועל מה אי אפשר לוותר לא היתה פשוטה. מצד שני, אמא שהיא אישה עצמאית לא נוהגת בחושך, כלומר, בחורף היא היתה תקועה בבית משעה ארבע וחצי בערך בעוד שאנחנו כולנו היינו עסוקים בטירוף וכשמסיימים הולכים לעבוד עוד קצת אצל הילדים.

"הפתרון כאן מופלא - יש לה כאן דירה נעימה ואפשרות לקחת חלק בתוכניות היומיות של הבית או לא, אבל תמיד יש מה לעשות, לצד שקט וביטחון אישי. די בכך אם נאמר שאמא שלי שבחיים לא נשארה לבד נשארת פה בדירה עם דלת לא נעולה.

"יש כאן שקט אישי רב", מדגישה ציפי, "מדי יום אמא מתקשרת לקבלה לומר בוקר טוב ואם היא לא מתקשרת עד שעה מסוימת מתקשרים אליה לוודא שהכל טוב. מישהו כאן תמיד יודע מה שלומה. ויש כאן פעילויות תרבות, מנקה, חוגים, רופא, חברה ובמקביל דירה פרטית ונעימה שאפשר לשבת בה מול הנוף וליהנות".

"יש כאן יתרונות חשובים נוספים", מדגישה סימה. "למשל, ברגע שמשהו מתקלקל, אפילו בלילה, יש תמיד איש ביטחון שבא מיד לפתור את הבעיה, לתקן ולסדר את הדברים. כשהייתי חולה הביאו לי מרק והרופא הגיע מיד. יש פה חמישה ימים בשבוע רופא! ויש כאן צוות מעולה שמתקתק הכל מהר מהר ועל הצד הטוב ביותר, בנכונות רבה. ועוד משהו: יש לי מטבח מצויד היטב, אבל אם יום אחד לא בא לי לבשל אני יורדת לאכול אוכל טוב בחדר האוכל במחיר סביר. לא היה קל לעזוב בית עם כל הדברים, אבל זאת היתה ללא ספק החלטה מצוינת", היא מסכמת.

 

נמאס לי לגור לבד

חנה דרורי, חברתה בלב ובנפש של סימה גרה באותה קומה, במרחק כמה דלתות ממנה. גם מחלונות ומרפסת דירתה נשקף נוף מדהים הכולל בנוסף לשטחים חקלאיים מגרש עם שחקני טניס, והצצה לבריכת השחייה של הקאנטרי קלאב הסמוך )"גם אנחנו שוחים שם", היא מציינת(.

"באתי לארץ לבד כילדה מצ'כוסלובקיה, לאחר מלחמת העולם השנייה עם עליית הנוער", מספרת חנה. "גרתי הרבה שנים במסגרת קיבוצית וזה בהחלט עוזר לי כאן, כי אני יודעת איך לחיות בשיתוף, בניגוד לאנשים אחרים שזה אולי פחות נוח להם. אני אחות, עבדתי שנים רבות כאחות בקיבוץ ואח"כ כאחות אחראית בבריאות הציבור. גרתי במהלך חיי במספר קיבוצים. בהמשך גרתי בחדרה ובכפר סבא ושבע שנים אחרי שהתאלמנתי החלטתי לעזוב את דירתי ולעבור לכאן.

"ההחלטה על המעבר לא עוררה התלבטויות ובעיות והתגבשה ללא היסוסים. נמאס לי לגור לבד בדירה של 4 חדרים ולתחזק אותה. הגעתי למסקנה שאין לי מה לעשות לבד בבית. לקראת המעבר חששתי בצדק שלא יהיה כאן די מקום לדברים שלי - אז חילקתי המון דברים וזרקתי לא מעט. נשארתי רק עם מה שנראה חיוני או יקר ללבי.

"ואכן, בסך הכל אני מאוד נהנית כאן", אומרת חנה בחיוך. "יש כאן צוות עובדים מצוין ללא יוצאים מהכלל. החל מהמנהלת ברכה ועד אחרונת החדרניות. חברה שלי שגרה בדיור מוגן אחר אומרת שכאשר הם רוצים לדבר עם המנהל הם צריכים להרשם יומיים מראש. אנחנו מקבלים ממנהלת הבית, ברכה אישח, תשובות גם כשאנחנו פונים אליה כשפוגשים אותה במקרה בפרוזדור. היחסים החברתיים כאן נהדרים. אני לא חייבת להיות חברה של 150 איש אבל לכל אחד שאני פוגשת אני אומרת שלום או בוקר טוב. ואם יש אפשרות או צורך גם מדברת קצת, ובמקביל זכיתי כאן בחברת נפש.

 

בגיל שמונים הילדים הפתיעו אותי

"כשהגעתי לכאן הייתי בת שבעים ושש, כשמלאו לי שמונים ילדי מירב ואיתן והנכדים הכינו לי הפתעה מדהימה הם הזמינו לי לכאן את שרה'לה שרון לערב של שירה בציבור, הילדים דאגו לכיבוד )הביאו 12 עוגות( והבית נתן את האולם. לערב המקסים הוזמנו בני משפחתי, חברותי הותיקות וכל דיירי הבית", היא מספרת. האירוע הוכתר כהצלחה ענקית ונחגג בהשתתפות כל חברי הצוות כולל את ברכה המנהלת. זאת היתה חוויה נהדרת, מסכמת חנה.

"כשאמא הודיעה שהיא רוצה לעבור לכאן לקחתי את זה די קשה", מודה מירב. "אמרתי אישה כל כך עצמאית, נוהגת, עובדת כמתנדבת ויש לה דירה עם מעלית וחנייה במרכז העיר, חמש דקות ממני, למה היא צריכה את זה? אמנם אמרתי שזאת החלטה שלה ושלא אתערב, אבל זה בהחלט לא נראה לי. היא רצתה וכמובן שהלכנו על זה וכיום אני מאוד מברכת על כך. ההצלחה כאן היא שילוב של הרבה דברים, קודם כל המקום עצמו - זה מקום נעים מאוד ויזואלית, עם מגוון שירותים ופעילויות: סרטים, קונצרטים, הרצאות, חוגים. זה מקום טוב, המגורים של אמא כאן מורידים הרבה דאגות. הצוות מאוד נעים. ומבחינתי, גולת הכותרת היא סימה. אמא מצאה כאן חברה שמשלימה אותה. שתיהן נשים שיודעות ליהנות ממה שיש ולבלות. כשאחת מהן מגיעה לבית קפה ללא השנייה אנשי המקום כבר שואלים עליה, כי הן באמת מרבות לצאת יחד.

איתן מוסיף: "בעיני אחד הדברים הנפלאים פה הוא העובדה שברגע שמשהו מתקלקל בבית בשיחת טלפון קצרה לקבלה מישהו מיד מגיע לתקן אותו. החיים הטובים של אמא כאן הביאו אותי למחשבות פילוסופיות, למשל למה רק למבוגרים יש מקומות כאלו? למה לא עושים מקום כזה גם לבני חמישים שהילדים שלהם עזבו את הבית? זה סך הכל מאוד כייף לגור עם אנשים באותו גיל וליהנות משירותים נוחים כל כך של ניקיון, תיקונים, רופא, חדר אוכל שאפשר לבחור אם לאכול בו או לבשל בבית וכדומה. אני חייב לציין שכשאמא העלתה את הרעי ון ישר ראיתי את היתרונות ואני מאוד מרוצה שהיא כאן".

"גם איתן וגם אני עובדים המון", מסכמת מירב "והעובדה שאמא נהנית פה ושיש לה מענה בכל נושא נותנת לנו שקט נפשי ששום מסגרת אחרת לא היתה נותנת". 

הכל נשאר במשפחה

האחיות חנה שפיר, רחל גלמודי וזיוה הרפז מתגוררות שלושתן בבית בכפר הדרים בכפר סבא ונהנות מדירות נעימות, פרטיות ועצמאות ובמקביל מקרבה ואחווה משפחתית

סימנייה